קופי לדף נחיתה בעברית: כותרת, הצעה, הוכחה וכפתור

המודעה כבר אמרה את המשפט הראשון. הקופי בדף לא מתחיל מחדש. הוא ממשיך. מי שכותב "פתרונות מתקדמים לעסק שלכם" אחרי מודעה על תור לטיפול — כותב דף אחר.

כותרת

הכותרת חוזרת על ההבטחה, לא על שם העסק. שם העסק יכול לשבת לידה, בקטן. אם המודעה אמרה את השירות ואת הצעד הבא, גם הכותרת אומרת אותם. שתי גרסאות לאותה מודעה: אחת עם השירות, אחת עם "נעים להכיר". רק הראשונה בודקת את ההצעה. השנייה בודקת אם האדם מוכן לקרוא אתר.

הצעה במשפט אחד

מה קורה אם פונים, ומה לא קורה. "קובעים שיחת אפיון בוואטסאפ. אין התחייבות למחיר לפני השיחה." עדיף על "נשמח לעמוד לשירותכם". ספציפי עדיף על חכם.

הוכחה שאפשר לעמוד מאחוריה

שם של מי שעובד, תמונה של העבודה, הסבר קצר איך זה מתנהל. לא מספר לקוחות, לא "מובילים בתחום", לא ציטוט שלא נאמר. אם אין עדיין מה להראות — לא ממציאים. כותבים איך העבודה נעשית.

כפתור שאומר מה קורה

"דברו עם יונתן בוואטסאפ" אומר לאן זה הולך. "שלח" לא אומר. אותו פועל נשאר בכל הדף, כדי שלא יהיה כפתור אחד "לתיאום" ושני "ליצירת קשר" בלי הבדל.

עברית: פנייה, גובה, שורה

• פונים בלשון שמתאימה למי שקורא. אם הקהל מעורב, לא ממציאים צורת פנייה שלא קיימת. בוחרים אחת ועקביים, או פונים לעסק ולא לאדם.
• גובה השפה כמו בשיחה שבה סוגרים עבודה. לא גבוה מהמודעה, ולא נמוך ממנה.
• בטלפון שורה ארוכה נשברת באמצע מילה חשובה. כותרת קצרה עדיפה על כותרת מדויקת שאי אפשר לקרוא.

כמה טקסט

מספיק כדי שהאדם יבין את ההצעה ואת הצעד. שירות שההחלטה בו כבדה צריך יותר הסבר משירות שקובעים אליו תור. אין אורך יעד. יש שאלה: מה עדיין חסר כדי לפנות, ומה כבר מיותר.

הקופי יושב בתוך סדר קריאה: עיצוב. אם התנועה מגיעה והמשפט לא עובד, זה חלק מסדר הבדיקה. בחיפוש המשפט חייב לענות על מה שהוקלה: גוגל. בפיד הוא חייב לקיים את הקריאייטיב: מטא.